האדריכל מתיאס קלוץ הצ'יליאני שתכנן את המבנה הדרמתי, קיבל את הפרויקט כשברירת המחדל העיקרית עבורו היתה מדרון תלול בן 45 מעלות שהגיע יחד ביד עם אחת עשרה בנות בגילאי 4 – 20. הבית שתוכנן בקפידה, עשוי כולו מבטון חשוף על מנת להשתלב עם הנוף הסלעי שסביבו, והרצפה, לכל אורכו של הבית, היא רצפת עץ טבעית המשדרת חמימות ואלגנטיות.
המבנה המרתק, על פי תכנונו של קלוץ, מחולק ל-3 קומות מרכזיות, כשהקומה התחתונה ביותר היא קומת חדרי המשחקים והטלוויזיה. הקומה האמצעית כוללת את חדרי השינה של כל הבנות, ושני חדרי אירוח לשני טווחי גילאים שונים.
הקומה השלישית מכילה את חדרי השירות, המטבח, הסלון המרכזי, חדר השינה של ההורים וחדר האוכל המשפחתי. או במילים פשוטות, עם כל כך הרבה מפלסים וחדרים, מעניין איפה הן בוחרות לזרוק את הנעליים כשהן חוזרות הביתה מהים.
האב הגאה ביקש מהאדריכל ליהנות מהים בכל פינה אפשרית בבית, על כן עוצבו מרפסות תלויות מרובות וקירות זכוכית שעוטפות את הבית ומזמינות את הגלים פנימה.
ובכל זאת, עם כל השלווה והרוגע שמקיפה את המבנה המונומנטלי הזה, נראה שדבר אחד האדריכל קלוץ לא הצליח לפתור עבור ההורים המאושרים. מה לעזאזל, עושים עם כל החול הזה שנתפס בין אצבעות הרגליים אחרי כל טיול ספונטני על החוף?
הכתבה פורסמה גם באתר "סלונה".